- צְוֵי
- צְוֵיI, Pa. צַוֵּי (= צְוַח) to cry, shout. Ḥull.53a bot. הוא מְצַוֵּי Ar. (ed. איהו קא מעואי), v. עֲוֵי II.(Gen. R. s. 65 מצויין Ar. s. v. מצוי, v. צָוַץ.B. Mets.29b מצויין Ar. l. c., Ms. F. צוית, Ms. R. 2 מצוית, v. צְוַץ.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
